<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן ס"ב</h1>
<h2>דף ח.</h2>
יש דברים הרבה אסרו חכמים לעשות סייג ולעשות גדרים לגדרי התורה התמימה והם שאסרו לשתות עם הגוים במסבתם ואע"פ שיהיה ישראל שותה מכליו לבדו ואפילו יין מבושל שאין בו משום יין [נסך]. ואם רוב המסבה מישראל מותר. וטעם האיסור כדי שלא יבאו להתערב עמהם ויבאו לידי חתנות.
<h2>דף לח.</h2>
כתב הר"ם במז"ל כל בשולי גוים אסורין אפילו במקום שאין לחוש לגיעוליהם והכל משום חתנות ולא גזרו עליהם אלא בדבר שהוא [אינו] נאכל כמות שהוא חי ועולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת שאין דרך לזמן בדבר שאינו ראוי לאכול בו את הפת על שולחן מלכים. כתב הראב"ד ז"ל לא אסרו חכמים בשולי גוים אלא כשהגוי מבשל בביתו אבל אם הוא מבשל בביתו של ישראל אין לחוש לא משום חתנות ולא לדברים טמאים ע"כ ור"ת ז"ל כתב דלא חלקו חכמים בין כך ובין כך הכל אסור.
<h2>דף עד:</h2>
ועל ענין מליגת העוף או הבהמה הורה הר"ש ז"ל שאסור למלוג אותן בכלי ראשון שהעבירו מרותח מן האש מפני שהוא מבשל דם שבו וקיימא לן דבכלי ראשון מבשל והילכך צריך לשפוך מים בכלי שני (ומזלגן) [ומולגין] שם.
ההיא קדרה שמלגו בה תרנגולת בעודה מרותחת ובא מעשה לפני ר' ואמר הקדרה תשבר והתרנגולת אסורה. וכתב הרמנ"ע תרנגולת שנמלגה בקערה חולבת אפילו היא בת יומה הקערה והתרנגולת מותרין כי כלי שני אינו מבשל. והגיה עליו הר"ף ז"ל ודוקא כשעירו המים תחלה בכלי ואחר כך נתנו שם התרנגולת אבל אם נתנו שם התרנגולת ואח"כ עירו את המים עליה אם המים רותחין הן התרנגולת אסורה כדי קליפה אם ראשי הנוצה למעלה אבל אם הם למטה הנוצה מגינה כדי קליפה.
ההיא קדרה שבשלו בה בשר והוחמו בה חמין פעם אחת ושגגו ונתנו בה כף חולבת וחזרו ומלגו תרנגולת בחמין שהוחמו בה ובא מעשה לפני רבינו ואמר שהקדרה והכף ישברו והתרנגולת תאכל מפני שמלגוה בכלי שני ואינו מבשל.
גדיים וטלאים כתב הרשב"א ז"ל שאסור למלגן אלא אחר (מליגה) נקור [ומליחה]. והרוצה להבהב אווזים ותרנגולין [לחרוך] שיורי נוצה רוחץ בית השחיטה ומולחו כדי שלא יבלע דמן בבשרן על ידי האש שמא יתבשל קדם ויבלע בבשר. ואח"כ מעבירן על האש ולא יעכב אותן באש הרבה כדי שלא יבלע דמן בבשרן על ידי האש שמה שיבלע על [ידי] האש אינו יוצא על ידי מליחה.
